קשר רב דורי

הבלוג של לבנה
בלוג זה פתחתי במסגרת התכנית בה השתתפתי תכנית "קשר הרב דורי" בביה"ס עתיד ברמת גן, 2012 בעזרתו של התלמיד עילאי צוברי , תלמיד כתה ז/2
שעזר לי לתעד את הסיפורים שלי, ובהנחייתה של המורה המקסימה רחל ניזינסקי.
השנה 2013 זכיתי להשתתף בתכנית בבית ספר אלון , בגבעתיים עם נכדתי הצעירה עדי אברמוב.

יום שלישי, 19 באוגוסט 2014

זיכרונות מאברהם בן-עלו ז"ל בעלי היקר


זיכרונות מאברהם בן-עלו ז"ל בעלי היקר

אברהם נולד ב – 1922 במרוקו בקזבלנקה. בהיותו נער התגורר אברהם אצל בן דודו יהודה אלמליח . לדוד יהודה לא היו ילדים, ולכן באותה תקופה לקח יהודה את אברהם תחת חסותו. באותם שנים יהודה מצא את בחירת ליבו וממנה הביא ילדים.

בשנת 1949 עלה אברהם לישראל ממרוקו. יחד איתו עלו שני בני דודיו חיים ואליהו אלמליח.בהגעתם לישראל התגוררו בירושלים אצל הדוד אברהם אלמליח בשכונת קטמון.אברהם עבד במפעל טקסטיל לשרוכים לנעליים.
 
 

בסוף שנת 1951 אני ובעלי הכרנו החלטנו להתחתן. בשנת 1952 אני ואברהם התחתנו ועברנו להתגורר שכונת בית ישראל, בירושלים. באותה שנה עזבנו את בית ישראל ועברנו לשכונת ממילה.
בשנת 1953 נולדה תמי הבת הבכורה בבית חולים הדסה בירושלים.

בשנת 1955 אברהם בעלי עבר אחר חיפוש עבודה במפעל בד-גון ונשארתי בירושלים  עם תמי הילדה . חודשיים אחר כך בעלי מצא דירת חדר ללא שירותים ומטבח, היינו צריכים לרדת קומה בשביל שלנו.

לאחותו של בעלי אברהם קראו תמר, בתנו הבכורה  נקראת על שמה . תמר נפטרה בגיל צעיר במרוקו והשאירה אחריה שלושה ילדים קטנים: מרדכי, ניסים ואביבה.
אברהם היה קשור מאוד לילדים של תמר אחותו, ודאג להם . הקשר ההדוק היה עם מרדכי.

כשמרדכי עלה לארץ ממרוקו הוא הכיר בארץ את בחירת ליבו שמחה, הם התחתנו  הם ועברו לגור בגבעתיים בדירת חדר + חצר. בחצר עשינו הרבה מפגשים המשפחתיים יחד עם הילדים .
באותם ימים גם היינו נפגשים אצל דוד אלמליח דיאנמטי בחולון.
\
ב 1958 נולדה ציפורה וכל אהבתו היה למצוא לה שם תנכי.

בהיות בן 70 אברהם נסע בווספה  ומרוב חולשה התהפך ברמזור, וכשהגיע הבית ביקשתי ממנו לעשות בדיקות. בעקבות הבדיקות נסענו לבית חולים ושם נאמר לנו שאברהם סובל ממחלת הסרטן.
התחלנו לעשות טיפולים וכך זה נמשך כחודשיים .כמובן שהיה לנו מאוד קשה אך זה עבר מהר.
ביום שנגמר פסח התחילו חגיגות המימונה, ובעקבות המחלה היינו בטיפול ובאנו הבית ואמרתי לאברהם שאני מוותרת על החגיגות של המימונה. והוא אמר לי תמשיכי לעשות זאת כמו כל שנה וה' יעזור לנו. ישבנו מסביב לשולחן ונתתי לו שיעזור לי לקלף את השקדים. המילים שהוא אמר לי מאוד חיזקו אותי ונתנו לי כוח להמשיך וכך גם ה' באמת עזר לנו לעשות מימונה כמו שצריך.

בערב המימונה הייתה לאברהם הרגשה שזה השנה האחרונה שלו הזמנתי את הילדים וחברות מאיל"ן לנכים בהתנדבות שלי שם . החברות שידעו שזה השנה האחרונה הם עשו הרבה שמח בשבילו . הלבשנו אותו בגלבייה לבנה ותרבוש. אברהם שם שתי אצבעות על הלחי וישב עצוב כי ידע שזה יהיה החג האחרון. יום אחרי המימונה המצב שלו החמיר והמשכנו את הטיפולים בבית החולים. בערב יום העצמאות היה לו כאבים חזקים ושוב נסענו לבית חולים אחרי סידרת בדיקות הרופאים החליטו שכדאי לנו לקחת אותו הבית. חזרנו הבית השכבנו אותו ובתוך כמה שעות אברהם נתן את נשמתו לבורא.

אברהם מאוד אהב את משפחתו ונכדיו. וכשם חיבה קראנו לו ביגו .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה