קשר רב דורי

הבלוג של לבנה
בלוג זה פתחתי במסגרת התכנית בה השתתפתי תכנית "קשר הרב דורי" בביה"ס עתיד ברמת גן, 2012 בעזרתו של התלמיד עילאי צוברי , תלמיד כתה ז/2
שעזר לי לתעד את הסיפורים שלי, ובהנחייתה של המורה המקסימה רחל ניזינסקי.
השנה 2013 זכיתי להשתתף בתכנית בבית ספר אלון , בגבעתיים עם נכדתי הצעירה עדי אברמוב.

יום שלישי, 19 באוגוסט 2014

אירועים ושמחות במשפחתי – שעשיתי במו ידי


אירועים ושמחות במשפחתי – שעשיתי במו ידי
בהיותי צעירה (בערך בת 30) , בחרתי להיות בשלנית ועבדתי באולמות אירועים שונים במקביל.
היות והיה לי ניסיון רב בבישול, החלטתי שאני אבשל לאירועים המשפחתיים במו ידי – חתונות, חינה ובריתות של ילדי ונכדיי.
לתמי, בתי הבכורה, ערכנו חתונה באולמי גיל, ברמת יצחק אצל חוה, השכרנו את האולם. הכנתי תלבושת אחידה לצוות העובדים איתי – סינרים וחולצות לבנות .

הכנתי בישולים וכיבוד ל 250 איש! מדובר היה במזנון חופשי שכל כולו מעשיי ידי, הכנתי פלטות עשירות ומפוארות של פירות, בשרים, דגים מקושטים, מגוון רב של סלטים, עוגות וקינוחים מרוקאיים. בנוסף שזרתי את סידורי הפרחים, לחופה ולשולחנות.
החתונה הייתה מוצלחת ומפוארת והאוכל היה הצלחה גדולה. האורחים היו מאוד מרוצים והתחלתי לקבל מחמאות ופידבקים מצוינים על האירוע (גם מצד החתן).

כיום ביתי תמי, נשואה באושר, עם 3 בנים (שיזכו למעשים טובים ולחופות) ואני מאחלת להם עוד המון שנים מאושרות ביחד. ואני מחכה לחופתם של שלושת בניה של תמי – ערן, גיא ואורי!!!
בתי ציפי, ילדתי המוכשרת, בכוחות עצמה השיגה רבות, למדה באוניברסיטה בב"ש וכיום יש לה תואר שני. לאחר  שסיימה את לימודיה באוניברסיטה הצטרפה לחנות קייטרינג שהייתה בבעלותי ברמת השרון. ציפי ניהלה את עסק הקייטרינג, העסק שגשג ופרח מאוד אני גאה מאוד בכישרונות שלה . גם את טקס החתונה שלה ערכתי במו ידי,לפני חתונתה השכרנו אולם בביאליק בר"ג. בישלתי ל 150 אורחים- משפחה וחברים. גם שם האירוח והתפריט היה עשיר.
כיום לציפי יש 2 ילדים – ניב ורוני. כשניב נולד במזל טוב, עבדתי באולמי רות ושם ערכנו את טקס הברית של ניב, בישלתי לכל המוזמנים והיה אירוע מוצלח. ניב היום בן 25, ילד חכם, פיכח
כשציפי גרה בב"ש, נולדה לה רוני, כשהלכתי לבקר אותה בבית החולים לאחר הלידה , סיפרו לי שנולדה לי נכדה יפה כמוני. רוני היום קצינה בצה"ל, ילדה יפה ומוצלחת ואני מחכה בע"ה לחופתה וחופתו של ניב. אני מברכת את ציפי ואת ילדיה ומאחלת להם אושר, שמחה, ובריאות.

בני מוטי, הבן השלישי מבין ילדי, ילד יפה תואר, מוכשר, עם ידי זהב, היה רקדן מעולה בצופים וכל אירוע של הצופים שהייתי מגיעה . מוטי הופיע ורקד בצורה מדהימה ועד היום אני יכולה לראות אותו בדמיוני עד היום רוקד כילד וזה מעלה לכולנו אהבה גדולה אליו. מוטי הכיר את בת זוגתו דאז תמי.
הם החליטו להתחתן בקיבוץ באשדוד. גם לחותנתם הכנתי את כל הקייטרינג בעזרת דוד וצוות עובדים מיומן. הייתי נוסעת יום יום לאשדוד כדי להכין את התבשילים המיוחדים לאירוע. אולם האירועים של החתונה היה מאוד מפואר, הייתה לו גם בריכה, וערמות חציר ועליהן העמדתי מגדל פירות מפואר. ושזרתי סידורי פרחים. מוטי הגיע לחופה עם על אופנוע גדול רכוב עם חברו. כך הוא נכנס לחופה. האירוע היה מוצלח, היו ריקודים והיה שמח מאוד, כל החברים התחילו להשתולל וזרקו אחד את השני לתוך הבריכה. גם את החינה של מוטי אירחתי אצלי בבית והכנתי את הכיבוד והעוגות לאירוע. אני מאחלת למוטי ילדי האהוב אושר, בריאות וזוגיות טובה.
 

בתי יעל,  בת הזקונים, ילדה מוכשרת שהייתה שנים בנוער העובד.
גדלה והכירה את בן זוגה. (אני מספרת בעיקר על נושא חתונות ואירועים במשפחה).
אז עבדתי באולם של הפארק הלאומי על האגם  כבשלנית, אצל מרים הבוסית שלי.
לחינה של יעל, השכרתי את האולם והכנתי את האירוע של יעל במו ידי, האוכל היה מוצלח, היו ריקודים ושירים וכולם היו לבושים בכופתנים.  המשפחה משני הצדדים היום מאושרים ומבסוטים. לאחר מכן, יעל ואבי התחתנו באולמי רנסנס – האירוע הזה פעם ראשונה שלא אני הכנתי את הקייטרינג.
בתם הבכורה נועם נולדה , אני עבדתי ולכן סבתא שרה טיפלה בנועם בזמן שיעל היתה בעבודה.
כשנולדה עמית בתם השנייה , טיפלתי בה כשנולדה עדי, טיפלתי בה מיומה הראשון עד שהלכה לגן. הבנות האלו מוכשרות, מאחלת להן שיהיו בריאות ושאזכה לערוך גם את חופתם.

מלבד העבודות באולמות אירועים, ניהלתי חברת קייטרינג, עשיתי אירועים בחצרות בתים, היה לי צוות עובדים כולל ילדי וחבריהם שעבדו איתי .מתקופה זו נשארו לי הרבה זיכרונות מכל אירוע שעשיתי, כל האירועים היו מוצלחים עם הרבה מחמאות ומתנות שקיבלתי.

 המימונה:

שנים רבות אירחתי מסיבות מימונה בביתי, הכנתי שולחן מפואר שהיה בו מכל טוב, ברכות מימונה, עוגות מתוקים,ריבות, אורחים רבים שהלכו ובאו ונהנו מהטקס והאירוע. מוזיקה מרוקאית , תלבושות מרוקאיות. הייתה שמחה גדולה. הילדים היו מאושרים, הנכדים אוהבים את חגיגות המימונה אצלי עד היום. ואשמח אם מנהג זה ימשיך בע"ה גם אחריי.

חגיגות המימונה  - את המימונה חוגגים עם צאתו של חג הפסח, עורכים את השולחן עם כל הדברים הטובים, שמים את הדג, שהוא ברכה לפרנסה ושמים את הקמח עם הפולים הירוקים וים שזה תפיחה לפרנסה והירוק לאושר ולשמחה. שמים את החמאה ודבש כדי שתהיה שנה מתוקה (כמו שאומרים "שנה הבאה בירושלים") והכי חשוב, מכינים מופלטה ועוברים מאחד לאחד עם ברכה אישית לכל אחד המתאימה לו. יש כאלה שאמרו שברכותיי התקיימו .

זיכרונות מאברהם בן-עלו ז"ל בעלי היקר


זיכרונות מאברהם בן-עלו ז"ל בעלי היקר

אברהם נולד ב – 1922 במרוקו בקזבלנקה. בהיותו נער התגורר אברהם אצל בן דודו יהודה אלמליח . לדוד יהודה לא היו ילדים, ולכן באותה תקופה לקח יהודה את אברהם תחת חסותו. באותם שנים יהודה מצא את בחירת ליבו וממנה הביא ילדים.

בשנת 1949 עלה אברהם לישראל ממרוקו. יחד איתו עלו שני בני דודיו חיים ואליהו אלמליח.בהגעתם לישראל התגוררו בירושלים אצל הדוד אברהם אלמליח בשכונת קטמון.אברהם עבד במפעל טקסטיל לשרוכים לנעליים.
 
 

בסוף שנת 1951 אני ובעלי הכרנו החלטנו להתחתן. בשנת 1952 אני ואברהם התחתנו ועברנו להתגורר שכונת בית ישראל, בירושלים. באותה שנה עזבנו את בית ישראל ועברנו לשכונת ממילה.
בשנת 1953 נולדה תמי הבת הבכורה בבית חולים הדסה בירושלים.

בשנת 1955 אברהם בעלי עבר אחר חיפוש עבודה במפעל בד-גון ונשארתי בירושלים  עם תמי הילדה . חודשיים אחר כך בעלי מצא דירת חדר ללא שירותים ומטבח, היינו צריכים לרדת קומה בשביל שלנו.

לאחותו של בעלי אברהם קראו תמר, בתנו הבכורה  נקראת על שמה . תמר נפטרה בגיל צעיר במרוקו והשאירה אחריה שלושה ילדים קטנים: מרדכי, ניסים ואביבה.
אברהם היה קשור מאוד לילדים של תמר אחותו, ודאג להם . הקשר ההדוק היה עם מרדכי.

כשמרדכי עלה לארץ ממרוקו הוא הכיר בארץ את בחירת ליבו שמחה, הם התחתנו  הם ועברו לגור בגבעתיים בדירת חדר + חצר. בחצר עשינו הרבה מפגשים המשפחתיים יחד עם הילדים .
באותם ימים גם היינו נפגשים אצל דוד אלמליח דיאנמטי בחולון.
\
ב 1958 נולדה ציפורה וכל אהבתו היה למצוא לה שם תנכי.

בהיות בן 70 אברהם נסע בווספה  ומרוב חולשה התהפך ברמזור, וכשהגיע הבית ביקשתי ממנו לעשות בדיקות. בעקבות הבדיקות נסענו לבית חולים ושם נאמר לנו שאברהם סובל ממחלת הסרטן.
התחלנו לעשות טיפולים וכך זה נמשך כחודשיים .כמובן שהיה לנו מאוד קשה אך זה עבר מהר.
ביום שנגמר פסח התחילו חגיגות המימונה, ובעקבות המחלה היינו בטיפול ובאנו הבית ואמרתי לאברהם שאני מוותרת על החגיגות של המימונה. והוא אמר לי תמשיכי לעשות זאת כמו כל שנה וה' יעזור לנו. ישבנו מסביב לשולחן ונתתי לו שיעזור לי לקלף את השקדים. המילים שהוא אמר לי מאוד חיזקו אותי ונתנו לי כוח להמשיך וכך גם ה' באמת עזר לנו לעשות מימונה כמו שצריך.

בערב המימונה הייתה לאברהם הרגשה שזה השנה האחרונה שלו הזמנתי את הילדים וחברות מאיל"ן לנכים בהתנדבות שלי שם . החברות שידעו שזה השנה האחרונה הם עשו הרבה שמח בשבילו . הלבשנו אותו בגלבייה לבנה ותרבוש. אברהם שם שתי אצבעות על הלחי וישב עצוב כי ידע שזה יהיה החג האחרון. יום אחרי המימונה המצב שלו החמיר והמשכנו את הטיפולים בבית החולים. בערב יום העצמאות היה לו כאבים חזקים ושוב נסענו לבית חולים אחרי סידרת בדיקות הרופאים החליטו שכדאי לנו לקחת אותו הבית. חזרנו הבית השכבנו אותו ובתוך כמה שעות אברהם נתן את נשמתו לבורא.

אברהם מאוד אהב את משפחתו ונכדיו. וכשם חיבה קראנו לו ביגו .

יום שבת, 16 באוגוסט 2014

ספור מילדות על אפריים אחי


 

 ספור מילדות על אפריים אחי

בהיותי ילדה בת 12 למדתי בבית ספר צרפתי. בדרך כלל בימי ראשון היה חופש. כשאני הייתי בבית אמא שלי, העבידה אותי כמו אשה. היא החליטה ללכת לעשות קניות בשוק אפריים אחי היה תינוק בעריסה ואני שטפתי את הבית כי אמא הזהירה אותי שאוי ואבוי אם הבית לא יהיה שטוף כשהיא תחזור.

אחי אפריים התחיל לבכות בכי הסטרי ולא ידעתי איך להשתיק אותו הוצאתי אותו מהעריסה והחזקתי אותו בידיים שהוא יירגע, אבל היות ולא היה לי ניסיון איך מטפלים בילדים. חיבקתי אותו  והחזקתי אותו מהרגליים ולא מהגב. באותו זמן עמדתי בדיוק ליד הדלי של שטיפת רצפה. אפריים, צנח לי מהידיים, ישר לתוך הדלי כשראשו בתוך הדלי ורגליו למעלה.

נכנסתי ללחץ ולבהלה ולא ידעתי מה לעשות? למזלי השכנה הערבייה שקראו לה עיישה

שמעה צעקותיי, היא באה בריצה הוציאה את הילד מתוך הדלי כמעט חצי מת והתחילה להנשים אותו והצילה אותו. היא לא עזבה אותו והמשיכה להנשים אותו עד שהיא שמעה אותו בוכה , רק אז היא הבינה שהוא בסדר!

היא לקחה אותו הביתה לשמור עליו כדי לראות שהכל בסדר. אני התחלתי לבכות מהפחד ממה שאמא תעשה לי כשהיא תבוא.

אני, אפרים אחי ואשתו אניס ואבנו מאיר אבוקסיס ז"ל





אחי שלמה ואפריים בילדותם

 
 
אני ואפריים אחי


סיפור זה שלי ושל אפריים אחי, מלווה אותי כל החיים, אני מחזירה לו פצויי אהבה גדולה, חבוקים, ונשיקות לכל החיים !!! 

 

 

 

 

ספור סבתי, סבתא עיז'ה באלג'יר


ספור סבתי, סבתא עיז'ה באלג'יר
בהיותי בת 14 שנים הייתה חתונה לבת דודי, ששמה אסתר, בת האח של אמי. אביה, שמו אברהם, היה לו בית כנסת באלג'יר. כשבתו עמדה להתחתן, היה נהוג לפי המנהג שכל הבחורות הצעירות יוצאות מהבית של החתן אל בית הכלה, עם המתנות שהחתן מעניק לכלה. כך זה היה שיצא בגורלי לקחת מגש עוגיות יפהפיות וצעדנו ברחוב עם כופתנים

(לבוש מרוקאי מסורתי המסמל את תרבות העם), מוזהבים ודרבוקות ושירה לחתן ולכלה. שרנו בתהלוכה כל הדרך עד לבית הכלה.
 

אני בגיל צעיר זה הייתי מאד מפותחת כמו בחורה בת 20 שנים.  בעוד אנו צועדים בתהלוכה זו, בדרך מישהו זר שאני לא מכירה, התלהב ממגש העוגיות ושאל האם זה בשבילו ? אני עניתי, בתמימות "אולי" זאת הייתה המילה היחידה שהוצאתי מהפה שלי !

בסוף שבוע בליל שבת הלכתי עם החברות שלי כהרגל של כל שבת לטייל בפארק. באותו זמן כשאני הייתי בפארק עם חברותי, האיש הזר שניגש אלי בתהלוכת החתונה, בא לשכונה בה גרתי, והתחיל להתעניין 
ולשאול עלי שאלות: בת מי אני? בת כמה אני? השכנים אמרו לו שזו הבת של מאיר אבוקסיס הצבעי.

 הוא הגיע לביתי ואבי יצא לקראתו ושאל מה הוא רוצה? האיש הזר  אמר:

"אני באתי לבקש את ידה של הבת שלך!" אבי קיבל הלם "אתה נפלת על הראש?!

רוצה  להתחתן עם ילדה בת 14?!  האיש הזר ענה לאבי "מה? אני חשבתי שהיא בת 20!"  אבי כעס עליו ואמר לו להסתלק מייד ומאז נעלמו עקבותיו.

 אני באותו הזמן טיילתי להנאתי בפארק עם חברותי, ולא ידעתי שהאיש הזר היגיע לביתי ודיבר עם אבי.

 כשחזרתי מהפארק הביתה, הייתי אמורה להביא בדרך מהאופה את החמין לשבת. היינו לוקחים אותו ביום שישי ומשלמים ביום שישי מכיוון שבשבת אסור לשלם. בליל שבת היינו באים לקחת את החמין . הבאתי את החמין והנחתי אותו במטבח. אבי מאיר, הכניס אותי לחדר והחטיף לי מכות עם סרגל  סרגל בו היה משתמש בעבודת  הצבעות שלו.

קבלתי מכות עד שהגוף שלי כאב.

לא ידעתי על מה אני מקבלת מכות? מה קרה? והתחלתי לבכות. הייתי רעבה נורא ישבתי בפינה בוכה ובוכה ואמי רחל באה ובקשה ממני שאבוא לאכול, ואני מתעקשת לא לבוא לאוכול. כשאמא הייתה  יוצאת המחדר, הייתי מבקשת מאלוקים שתבוא עוד הפעם לבקש ממני לבוא לאכול. כך אמא באה ואני מתעקשת לא לאכול! תוך כדי בכי ודמעות ,עצמתי אותם ואני רואה מול העיניים שלי איש זקן עם גלביה לבנה,  זקן ארוך ולבן. הוא לקח את

היד שלי וליטף לי את הראש. קראתי לסבתי אותה מאוד אהבתי, וספרתי לה על האיש הזקן שראיתי. סבתא  הבינה את העניין, וכעסה מאוד על ההורים שלי והשביעה אותם שלא יעזו לתת לי מכות שוב כי סבא מגן עלי!!! וראיתי אותו מול עיני!!

כל הזה האירוע הזה קרה בגלל אותו איש זר שרצה לבקש את ידי מידי אבי, , איש שלא הכרתי ואפילו לא ידעתי על כך. הורי אפילו לא שאלו אותי ולא ביררו איתי אם אני מכירה אותו בכלל.