קשר רב דורי

הבלוג של לבנה
בלוג זה פתחתי במסגרת התכנית בה השתתפתי תכנית "קשר הרב דורי" בביה"ס עתיד ברמת גן, 2012 בעזרתו של התלמיד עילאי צוברי , תלמיד כתה ז/2
שעזר לי לתעד את הסיפורים שלי, ובהנחייתה של המורה המקסימה רחל ניזינסקי.
השנה 2013 זכיתי להשתתף בתכנית בבית ספר אלון , בגבעתיים עם נכדתי הצעירה עדי אברמוב.

יום שני, 17 ביוני 2013

חג שבועות באלג'יר עם שכננו הערבים

נולדתי בעיר ראבט, עיר הבירה של מרוקו, בבית חולים ל"מטרניטה פרנסז". אז נשים רבות ילדו בבית.
לי היתה הזכות להולד בבית חולים, כי אחותו של אבי היתה מיילדת בבית חולים זה.
הובאתי הביתה, לעריסה מפוארת מקש, מכוסה בבד , כך החלה ילדותי במרוקו.
 
כשהייתי בת שנתיים וחצי עברו הורי לגור , בעיר אורון , בעיר אלג'יר, אלג'ירה. שם עברה עלי ילדותי ונערותי
עד גיל 16, הגיל בו עלינו לארץ ישראל.
 
סיפורים רבים העלתי לבלוג שכתבתי, במסגרת "תכנית הקשר הרב דורי",  בעזרתם של התלמידים היקרים.
אני משתתפת בתכנית כבר יותר מחמש שנים. בכל שנה בבית ספר אחר. בכל שנה מלווים אותי תלמיד
או תלמידה. השנה זכיתי לכבוד מיוחד., התמזל מזלי  ובבית ספר יגאל אלון, בגבעתיים התקיימה התכנית השנה.
 וכך זכיתי לספר את סיפורי לנכדתי עדי.
 
 
הפעם בחרתי לספר סיפור מיוחד על 
מנהג חג השבועות אותו חגגנו באלג'יר ועל יחסי השכנות שלנו.

חג השבועות היה רווי פעילויות שברובן מילאו המים תפקיד מרכזי . סבתא מספרת:
"נהגנו למלא דליים של מים ולשפוך זה על זה, כשלגופנו בגדי ים בלבד, בשבילנו זו היתה חגיגה גדולה.
"כמו כן נהגנו לשטוף את קירות הבית עם מים, כדי שהאווירה של החג תהייה נקייה ומכובדת.
היתה תחושה של נקיון באוויר, שהלבוש בלבן רק העצים אותה. 
אז לא נהגו לאכול עוגות הגבינה. סעודת הבוקר של החג כללה, בין היתר,  קוקוס עם חלב. במרוקאית
קראו לזה "ברקוקש בלחליב". היה זה סוג של קוסקוס גס.
היה מנהג נוסף, נהגנו  לשמור מצות מחג הפסח עד לחג שבועות.  מצות אלו היו עגולות, בעבודת יד,
כמו מצה שמורה. מצות אלו  ששמרנו מחג הפסח, נהגנו לטבול אותם בחלב , זו היתה הארוחה
החלבית. כמו עוגות הגבינה אותה אנו נוהגים לאכול היום. 
 
היה לנו שכנים ערבים, איתם היו לנו קשרים מצויינים. 
לבעל קראו זנאגי, לאשתו קראו עיישה. לא היו להם ילדים. זנאגי עבד כמלח על האניה ונעדר
ימים רבים. זנאגי, נהג לפני כל נסיעה לבקש מאמא שלי שתשמור על אשתו עיישה. 
בחג שבועות, הוא ביקש מאמא שלי שתבוא עם כל המשפחה לחגוג איתם יחד ותביא עמה את
הכלים "הכשרים" . אני זוכרת מצויין את חג השבועות בביתם של שכננו הערבים.  זנאגי הכיר את מנ 
סיפוריו ם נוספים של לבנההגי החג כמו יהודי טוב. הוא חגג איתנו, ואני זוכרת כיצד, זרק אותי לגיגית
המים. כמו שאנחנו נהגנו לעשות.
כשעלינו לארץ, אשתו עיישה בכתה בכי מרורים. היה לה קשה להפרד מאיתנו. היא בקשה מאמא
שלי "קחו אותי אתכם במזוודה לישראל ".
 מאחלת שיהיה שלום בארץ, והלוואי ויהיו יחסי שכנות טובה , כמו שהיה לנו עם שכננו זנאגי ועיישה !"

 סיפורים נוספים שלי בבלוג של לבנה


יום ראשון, 31 במרץ 2013

חג פסח 2013

חג פסח , ליל הסדר , כל המשפחה חגגה אצלי בבית בליל הסדר
מוטי, תמי ופיטר עם שלושת הנכדים ערן גיא ואורי, ציפי עם שני הנכדים ניב ורוני, יעל ואבי עם שלושת הנכדות נועם , עמית ועדי ומשפחתו של אבי חתני.
את החג שני , בין ההכנות למימונה, ביליתי עם נכדי במשחק כדורגל בגינה בגני תקווה




 

יום שבת, 12 בינואר 2013

כנס משפחתי בית אביקסיס


 בשנת  2008 אירגנה ברוריה, אחותי הקטנה 
כנס משפחתי - כל משפחת אביקסיס המורחבת היגיעה לכנס המשפחתי


עוברים דירה  מדירה לדירה

 העיר רמת גן , בה אני גרה עד היום. מהווה פרק חשוב בחיי ובחיי משפחתי.

עברנו מירושלים, משכונת ממילא עליה ספרתי לעיר רמת-גן.

דירתנו הראשונה ברמת גן הייתה ברחוב "יוסף הגלילי", דירת חדר , בה גרנו אני ובעלי ובתי הבכורה תמי , בדירת חדר זו נולדה גם ציפי, בתי השנייה.

לדירתנו השנייה ברמת גן עברנו לרח' ארלוזורוב, דירת שני החדרים בה נולדו מוטי ויעל בת הזקונים.

כשהיינו גרים בארלוזרוב הייתי עם 4 ילדים כולל יעל בת 3 חודשים. הבית היה צפוף, היו רק שני חדרים. בחדר אחד היו 4 ילדים עם חלון אחד קטן. היה עוד חדר שינה וסלון. ביקשתי מאברהם (ז"ל) שאנו חייבים להתאמץ ולעבור דירה.

הוא לא התלהב מהרעיון ולא רצה לקחת משכנתא.  הוא תמיד היה אומר לי שצריך לחסוך אבל לא היה לי איך לחסוך. לפעמיים הייתי מחזירה בקבוקים למכולת כדי לקנות לחם. בסוף לקחתי אחריות והחלטתי להתחיל להפעיל את עצמי וללכת לחפש דירה חדשה למרות המצב הכלכלי.

לשכנה שרה שגרה מעליי היו 10 אלף לירות (בזמנו המון כסף) והיא גם כן חיפשה דירה. זה מה שהכניס לי את האומץ והביטחון גם כן לחפש דירה.
פניתי לקרוב משפחה שמצבו הכספי טוב וביקשתי ממנו לעזור לי כי קשה לי לחיות עם 4 ילדים בדירה כזאת קטנה. ביקשתי ממנו הלוואה. התשובה הייתה כן, וזה רק עזר לי להמשיך לחפש דירה. כאשר מצאתי את הדירה פה באזור, היא הייתה נראת מתאימה. ניגשתי אל בן המשפחה לקבלת הלוואה בשביל הדירה רק עד שאני אמכור את הבית הקודם. התשובה שלו הפעם הייתה שלילית כי הוא קנה מגרש ומוסך ואין לו את היכולת לקיים את הבטחתו. התפרצתי בבכי ולא רציתי לוותר. ניגשתי לבנק והתעניינתי בהלוואות. ניגשתי להוריי לבקש גם כן הלוואה וגם ניגשתי לגופים זרים לבקש הלוואה. נתקלתי בבעיה כי את פעולות אלו עשיתי מאחורי גבו של אברהם. כדי למכור את הבית צריך חתימה של שנינו. דיברתי איתו וניסיתי לשכנע אותו והצלחתי.

מכרנו את הבית וקיבלנו את ההלוואות וקנינו את הבית שעד היום אני גרה בו. אך את הכסף של ההלוואות היה צריך להחזיר. עבדתי במשק בית. עבדתי גם באולמי הדר ובתפירה בשעות הפנאי בבית. עבדתי 3-4 עבודות ביום וגידלתי גם תינוקת – יעל.
הייתי בנוסף עולה לשוק התקווה עם שני אוטובוסים וסוחבת סלים כדי שיהיה לילדים אוכל מוכן שאני אהיה בעבודה. כביסות עשיתי ביד כי לא היה לי מוכנת כביסה.

מרוב לחץ של עבודות מרובות יום אחד התעוררתי כרגיל ופתאום אני הרגשתי את כל הבית מסתובב. את הכביסה של השכנה ראיתי כאילו היא רצה במאות קילומטרים. צעקתי לאברהם שאני לא מרגישה טוב. הוא הזעיק לי רופא, הוא בדק אותי ואמר שהתייבשתי ולא היה לי דם בגוף מכל המאמצים. נתנו לי זריקות של ברזל שעזרו לי. וככה זה המשיך עד שהשלמתי את המשכנתא.
היום ברוך השם, אני פנסיונרית שחיה מקצבה קטנה, תודה לאל לא חסר לנו כלום, ומאחלת לכולם בריאות , אושר ואריכות ימים.

יעל

יעל, שם תנ"כי , נקראה על שם סבתא "עלו" , אמא של בעלי אברהם

יעל בת הזקונים נולדה בדירתנו ברח' ארלוזרוב  ברמת גן. דירת שני החדרים. בחדר אחד כבר היו שלושה ילדים. בחדר השני שימש כחד סלון וגם כחדר שינה. הספה הייתה נפתחת בלילה ונסגרת ביום. כבר הייתה צפיפות בבית.


תמי בתי הבכורה , כבר למדה בבית ספר תיכון והייתה, בת 15 , ציפי הייתה בת 9 , ומוטי היה בן 4 .


הבית היה מלא, ואז התברר לי שאני שוב בהריון.  בזמן ההוא, לא היה נהוג להביא תינוק לעולם, כשיש בבית ילדים גדולים, ולי כבר היתה ילדה בת 15.


ולכן התלבטנו ולא ספרנו לה, בהתחלה, כי תמי כבר הייתה גדולה בתיכון וההפרשים היו גדולים. יום אחד הלכתי לטייל ברחוב ביאליק ופגשתי את אמא של חברה  טובה חברה של תמי, בתי הגדולה.  סיפרתי לה שאני בהריון. האמא של טובה החברה, ספרה לבת שלה, שאמא של תמי בהריון.


והרי לילדנו: תמי, ציפי ומוטי, טרם ספרנו !



החברה של תמי, טובה, כמובן סיפרה לבתי , תמי בבית הספר, שאמא שלה בהריון. תמי כמובן, היתה נסערת ומופתעת והיגיעה באותו יום הביתה , הושיטה לי ואמרה , מזל טוב.  וגם סיפרה לי, שיש לה חבר בכתה שאמו גם כן בהריון.  הופתעתי לראות שהילדים שלי קבלו את הבשורה בשמחה ובהבנה ולא ראו בזאת משהו חריג.




יעל גדלה לתקופה חדשה בחיים, תקופה בה יותר ויותר נשים יצאו לעבודה. בעבר נהגו הנשים לגדל את הילדים והבעלים דאגו לפרנסת המשפחה. כשיעל נולדה התחלתי לעבוד שעות רבות מחוץ לבית. משפחה בת ששה נפשות, ההוצאות היו רבות ולא הייתה ברירה, בעלי עבד בבית חרושת לטקסטיל, המשכורת הייתה נמוכה, ונאלצתי לעבוד שעות רבות ולעזור בפרנסת המשפחה. באותה תקופה עבדתי המון, בבוקר טפלתי בחמשה ילדים, לקחתי אותם מידי בוקר בעגלה , כמו לול , ארבעה ילדים בהם טיפלתי וגם יעל בתי הקטנה. הייתי לוקחת אותם מידי יום ל"גן הקופים"  שהיה קרוב לביתנו. בשאר שעות היום עבדתי גם בתפירה , תיקונים בבית. בערב התחלתי לעבוד באולמי "הדר".
ארבעת הילדים ישנו בחדר אחד. על שני ספות, שבלילה נפתחו לארבע מיטות. חדר סלון, וסוף סוף חצי חדר, חדר שינה לנו ההורים. בפעם הראשונה היה לנו חדר נפרד.

וכמו שכבר ספרתי, כל ילד מביא עמו מזל חדש. עברנו שוב דירה לרחוב חשמונאים ונשמנו לרווחה שיש לנו סוף
סוף דירה יותר גדולה ומרווחת, דירת שניים וחצי חדרים גדולה יותר. יעל בת הזקונים נשואה לאבי ולהם שלוש בנות מקסימות, ולי שלוש נכדות

הנכדות שלי, הבנות של יעל ואבי:
נעם



 


עמית



 עדי בת הזקונים של יעל ואבי




מוטי


מרדכי או יעקב ?

 

מוטי נולד בדירתנו ברח' ארלוזרוב ברמת גן. בדירת שני החדרים.

במהלך ההיריון , אז לא ידעו מה יולד, בן או בת? והתחילו ויכוחים  בבית , במידה ויולד בן איזה שם לתת לבן !

לפי מנהג העדה המרוקאית נהגו לקרוא לבן הנולד  על שם מי הסבא, או של האב או של האם. ועל היה הוויכוח.   על איזה שם ייקרא הבן שייוולד – על שם אבי, יעקב או על שם אביו של בעלי, אברהם, שקראו לו מרדכי.

 

לאורך כל ההיריון, חלמתי חלומות, שונים בכל פעם, וניסיתי למצוא סימנים ורמזים לחלומות, האם יולד בן או בת ?

יום אחד חלמתי חלום שהייתי בפארק לאומי מלא דשא וירוק והיה עץ מאוד גבוה שעמד שם בודד. בחלום היה ילד שטיפס על העץ וניסה להגיע לשמיים. אני צרחתי על הילד בחלום שירד כי אסור להלחם עם אלוהים. הוא לא שמע  לדבריי, לכן התיישבתי על הדשא. פתאום בא אליי מלאך והגיש לי כוס יין וזרק על ראשי ביסקוויטים. כשסיפרתי את חלומי אמרו לי שבעזרת השם יולד לי בן זכר ויהיה לנו קידוש עם אותה כוס יין מהחלום

 

חלום שני , אבי ז"ל שכב חולה במיטתו, הייתה שם אישה , שאלתי אותה מי האדם השוכב במיטה?, האשה אמרה לי "זהו אביך" , ניגשתי אליו ואבי אמר לי: הסתכלי  על משקוף הדלת, הסתכלתי לכיוון המשקוף. ראיתי שני בחורים גדולים . לא הבנתי את פשר החלום. שאלתי את אחת הדודות שלי לפשר החלום, והיא אמרה: שני בנים בחלום, זה שני שמות לבן שיולד לך !!

 

תודה לאל, בשעה טובה ומבורכת מוטי נולד ביום שלישי בשעה  10 בבוקר. בהיותי בלידה היה רופא אחד שבא לביקור 3-4 פעמיים ביום ונהג להסתכל לי בעיניים וללכת. נבהלתי וחשבתי שיש לי איזה שהיא מחלה בעיניים, כי הרי למה הוא הסתכל על עיניי המון פעמיים. האחיות בחדר אמרו לי להסתכל על הכרטיסייה כדי לבדוק מה מצבי. היה כתוב שהכול בסדר והלידה עברה בשלום. אך אני עדיין לא הבנתי למה אותו רופא הסתכל עליי. אחרי 3 ימים כשהייתי צריכה לחזור הביתה ואברהם כבר בא עם הבגדים, הייתי צריכה לעזוב את החדר ולחכות למכתב שחרור. רק המכתב שלי לא היה מוכן וכל שאר הבנות כבר הלכו. אחרי שעתיים שחיכיתי, הרופא שהסתכל עליי בא בעצמו והביא לי את המכתב שחרור. באותו רגע קיבלתי אומץ ושאלתי את הרופא מדוע הוא לא שחרר אותי בזמן עם כולן ולמה הוא הסתכל עליי מוזר, אולי בגלל צהבת בעיניים. הוא אמר לי שהכול בסדר ונתן לי צביטה בלחי, הוא אמר שהזכרתי לו חברה שלו מרומניה ולכן הוא הסתכל עליי כל הזמן.

 

מרוב  שמחה, שנולד בן, אחרי שתי בנות, אמרתי לבעלי אברהם, בסדר נקרא לו על שם אביך מרדכי !
כשהגענו הביתה כמובן שהייתה ברית. את חגיגת הברית ערכנו בשתי דירות, של השכנה ושלנו כי היו כל כך הרבה אנשים.

 בשלב הראשון החלטנו שהתינוק יקרא על שם מרדכי האבא של בעלי. כעבור שבועיים, עוד טרם קבלת תעודת הלידה בדואר. הייתי במכולת ושמעתי שלשכנתי נולד נכד ושנתנו לו 3 שמות. מייד חזרתי הביתה ובקשתי מבעלי, אברהם שישאיר לי את תעודת הזהות שלו. עם התעודות הלכתי למשרד הרישוי ברמת גן והוספתי לו שם שני בתעודת הזהות יעקב. כך בדיוק כמו בחלום שחלמתי לבני היו שני שמות על שם שני הסבים

 מרדכי ויעקב !!

 

 

ציפי


את השם ציפורה , בחר אברהם, בעלי. הוא אהב שמות תנכיים, ובחר את השם ציפורה. בבית כולנו קראנו לה בשם חיבה, ציפי. 
ציפי בתי  השנייה נולדה ברח' יוסף הגלילי ברמת גן. בדירת החדר בה גרנו ליד גן אברהם.

לידתה זכורה לי במיוחד. היה זה יום כיפור, התחילו צירי הלידה.  מאחר ואני צמתי ושמרתי על קדושת יום הכיפור. סבלתי את צירי הלידה והתאפקתי עד לצאת יום הכיפור. מיד עם סיום הצום, בעלי אברהם לקחת אותי על ה"וספה" ונענו לבית היולדות "השרון" בפתח תקווה. הרופא היה מזועזע מהרעיון שהגעתי על "וספה", מזל שהגענו בזמן ו הלידה עברה בשלום.

ציפי נולדה במוצאי יום כיפור. היא הייתה תינוקת שמנמונת ומתוקה. אומרים שכל ילד מביא מזל למשפחתו. ציפי הביאה לנו את המזל הטוב ועברנו מדירת חדר משותף ברח' יוסף הגלילי לדירת שני חדרים מרווחת ברחוב ארלוזרוב ברמת גן.

 השנה הייתה 1959 . דירה זו נחשבה אז, לדירה טובה. שני חדרים , מטבח , שירותים ואפילו מרפסת וגינה קטנה ( קומת קרקע"), היום קוראים לזה " דירת גן".

כציפי הייתה קטנה, עבדתי מהבית בתפירת קונפקציה, תפרתי חצאיות . הפתרון היה נוח ויכולתי להיות בבית עם הילדים.

בערך בגיל  35, בחרתי להיות בשלנית. התחלתי את ניסיוני המקצועי באולמי "גיל" ברמת –גן,  בהמשך עבדתי באולמי "זבוטניסקי", "הדר" ובתל אביב באולמי "גילטון" וב"בית המהנדס". עבדתי באולמות אירועים שונים במקביל, בעשר השנים האחרונות עבדתי כטבחית באולמי, "אסתר" ואולמי  "רות ", משם פרשתי לגמלאות.

 היות והיה לי ניסיון רב בבישול, החלטתי שאני אבשל לאירועים המשפחתיים במו ידי – חתונות, חינה ובריתות של ילדי ונכדיי. לתמי, בתי הבכורה ופיטר ערכנו חתונה באולמי "גיל", ברמת יצחק.

גם את טקס החתונה של ציפי, ערכתי במו ידי, לפני חתונתה השכרנו אולם ברח' ביאליק ברמת גן. בישלתי ל 150 אורחים- משפחה וחברים. גם שם האירוח והתפריט היה עשיר.
בתי, ציפי, ילדתי המוכשרת, למדה באוניברסיטה בבאר שבע  לאחר  שסיימה את לימודיה באוניברסיטה הצטרפה לעזור לי בעבודתי בחנות שפתחתי . החנות נקראה "מטבחה של אמא". החנות  הייתה ברמת השרון ברחוב אושיסקין, בחנות שלנו ניתן היה להזמין אוכל מוכן ואוכל לקייטרינג לאירועים שונים. ציפי, ניהלה את עסק הקייטרינג, העסק שגשג ופרח מאוד. בצמוד לחנות שלנו היו חנויות נוספות חנות לקטניות,  מספרה ופיצרייה. ציפי התחתנה בתקופה זו בה עבדנו בחנות. כל החברים מהחנויות ברמת השרון, הגיעו לחתונה, והתלהבו מהאירוע המוצלח.

לציפי יש שני ילדים בן ובת,  ניב בן 25, אחרי שירות צבאי  ורוני היום חיילת בצה"ל. כשניב נולד במזל טוב, עבדתי באולמי "רות" גם את אירוע בית המילה של ניב הכנתי במו ידי. ושם ערכנו את טקס הברית מילה של ניב, בישלתי לכל המוזמנים והיה אירוע מוצלח.





במהלך השנים ציפי עברה לגור בבאר שבע, שם נולדה רוני. אני זוכרת היטב את יום הלידה, כשהלכתי לבקר אותה בבית החולים "סורוקה" , לאחר הלידה , סמי , אמר לי שנולדה לי נכדה יפה כמוני.




רוני היום קצינה בצה"ל, ילדה יפה ומוצלחת ואני מחכה בעזרת השם לחופתה וחופתו של ניב.