סיפורי מעברות - מ"שער עליה" ל"כפר חסידים"

 מ"שער העלייה" ל"כפר חסידים"

כשהגענו לישראל, לנמל חיפה, אחרי שלושה ימים של הפלגה מנמל מרסיי בצרפת, ירדנו מהאוניה לאדמת ישראל  הקדושה, והתחלנו לנשק את האדמה האושר היה גדול על שזכינו להיות בישראל, ארץ הקודש.
מתוך האושר הגדול עברנו לרגעים מאוד משפילים, הכניסו אותנו לחדרים ופיזרו לנו אל הראש אבקת DTT , זו הייתה אכזבה גדולה והשפלה. ואז העבירו אותנו למחנה "שער עליה".

החזיקו אותנו באוהלים כחודשיים, שוב תנאים קשים למשפחות , ובמשפחתנו הייתה התינוקת אילנה, תינוקת בת תשעה חודשים. ישנו  על מזרונים, על הרצפה, מזרונים של הסוכנות, לקבלת האוכל היינו צריכים ללכת לצריף  מיוחד שבו חילקו אוכל כולל אוכל לתינוקת.
 אחריי כחודשיים  העבירו אותנו למעברה ל "כפר חסידים" . אנחנו הינו במעברה ב' והעולים שהיגיעו לפנינו היו  במעברה א' .  זו היתה תקופה של חורף מאוד קשה, ולא היתה האפשרות להחזיק אותנו, הילדים במעברה. כך הופרדו הילדים מההורים. העבירו את הילדים למשפחות בחיפה ורק המבוגרים נשארו במעברה.
 אילנה התינוקת בת תשעת החודשים  נפטרה בתקופה זו. זו היתה  תוצאה של הטלטלות , והנסיעות, וכל השינוים הרבים במזון ובתנאים. מערכת העיקול שלה לא עמדה  בזה היא לא הסתגלה ונפטרה.

האסונות צנחו עלינו, כשלושה חודשים אחרי פטירתה של אילנה התינוקת, אבא ואמא לא היו במעברה באותו יום. אבא יצא לעבודתו במפעל וולקן ואימא  נסעה  לחיפה לקנות קערה לכביסה ( פיילה) ופרימוס להרתחת הכביסה. אחי הקטן בן החמש, אדמונד נשאר במעברה .
המשאית הענקית שהביאה מזון למעברה יום יום, פגעה  באדמונד שישב על המדרכה. המשאית נסעה ברוורס אחורה והנהג לא ראה את אדמונד שישב שם. בטעות דרס אותו, שלושה ימים שכב אדמונד בבית החולים רמבם בחיפה ונאבק על חייו, אחרי שלושה ימים נפטר. הורי עברו משבר קשה לאבד שני ילדים תוך שלושה חודשים אילנה התינוקת בת 9 חודשים ואדמונד הקטן בן ה - 5 - מחיר העלייה לארץ ישראל !

האסונות והפגעים נמשכו במעברה.....כמה חודשים אחרי מותם של שני אחי הקטנים, באחד הבקרים אימא קמה בבוקר נעלה את נעלי הבית, עקץ אותה עקרב שהיה בנעל שלה.  הינו צריכים לקחת אותה במהירות לבית חולים, ולא היה איך להסיע אותה, לא היו  מכוניות ואוטובוסים במעברה.

 חודש לאחר מקרה העקרב, בן דודי סלם, שגם הוא גר עמנו במעברה, בעת ששכב מעל מיטת הסוכנות, נכנסתי במקרה לצריף וראיתי נחש באורך של שלושה מטרים מתקדם  לכיוון ראשו של בן דודי, נתתי צרחה גדולה מאוד והנחש החליף כיוון ונעלם.  אבי מאיר אבוקסיס, הגיע למקום במהירות, לקח טוריה והחל לחפור מסביב לכל הצריף כדי למצוא את הנחש, והוא אכן  מצא אותו והצליח להכות אותו על הזנב ושוב הצליח הנחש לברוח ולהעלם.

 סיפורי הקשיים לא הסתיימו כחודשיים  לאחר מכן, אימא הייתה בהריון בחודש תשיעי, במעברה לא היה רופא. כשהתחילו הצירים נאלצתי ללכתץ שלושה קילומטרים , כדי להזעיק רופא לאימי ( רחל) הגעתי יחד עם הרופא בחזרה למעברה נכנסנו לצריף  - אימי כבר הייתה אחרי הלידה . היא הצליחה ללדת בעזרת השכנים וכך נולדה במעברה תינוקת חדשה בארץ ישראל, תינוקת מתוקה ששמה בישראל דינה.

דינה התינוקת הראשונה במשפחתנו שנולדה בארץ ישראל היום אמא לשמונה ילדים ועשרים נכדים.
התינוקת דינה הראשונה שנולדה בישראל

בהיותי במעברה בשנת 1951 לאימי "לא היה ראש" לסדר לי מסגרת לימודים, כולם היו עסוקים בהשרדות ומזון למחייה. כך יצאתי למעגל העבודה, עבדתי במיון בצלים: להכניס את הבצלים לארגזים ליצוא,  בהמשך עברתי לעבודה במפעל "נשר" , מפעל של מלט. אימי היתה מכינה לי  בכל יום את ארוחת הבוקר וצהריים בתיק  אוכל.
האוכל של אימי היה מאוד טעים, היא היתה בשלנית מצויינת. ובמקום עבודתי, נהגו חברי לעבודה לגנוב לי את האוכל וכך בכל יום הייתי נשארת בלי אוכל. כשהסיפור חזר על עצמו, יום אחד, הלכתי להתלונן   בפני מנהל  המפעל על ש"גונבים לי את האוכל" . המנהל האדיב הציע לי שהוא בעצמו ישמור את האוכל שלי במשרדו .

 וכך היה השארתי את האוכל שלי במשרדו למשמרת, אולם סקרנותו הייתה כה גדולה, שגם הוא לא התאפק ו"טעם" את האוכל. הסיפור הסתיים בעיסקת חליפין: היינו אוכלים יחד, הוא את האוכל הטעים שאימי הכינה ואני הייתי מתכבדת בדג המלוח ובגבינה שלו , למרות שהמזון שהוא הביא  - לא היה לטעמי  !!