אירועים ושמחות במשפחתי – שעשיתי במו ידי

אירועים ושמחות במשפחתי – שעשיתי במו ידי

בהיותי צעירה (בערך בת 30) , בחרתי להיות בשלנית ועבדתי באולמות אירועים שונים במקביל.
היות והיה לי ניסיון רב בבישול, החלטתי שאני אבשל לאירועים המשפחתיים במו ידי – חתונות, חינה ובריתות של ילדי ונכדיי.
לתמי, בתי הבכורה, ערכנו חתונה באולמי גיל, ברמת יצחק אצל חוה, השכרנו את האולם. הכנתי תלבושת אחידה לצוות העובדים איתי – סינרים וחולצות לבנות .

הכנתי בישולים וכיבוד ל 250 איש! מדובר היה במזנון חופשי שכל כולו מעשיי ידי, הכנתי פלטות עשירות ומפוארות של פירות, בשרים, דגים מקושטים, מגוון רב של סלטים, עוגות וקינוחים מרוקאיים. בנוסף שזרתי את סידורי הפרחים, לחופה ולשולחנות.

החתונה הייתה מוצלחת ומפוארת והאוכל היה הצלחה גדולה. האורחים היו מאוד מרוצים והתחלתי לקבל מחמאות ופידבקים מצוינים על האירוע (גם מצד החתן).

כיום ביתי תמי, נשואה באושר, עם 3 בנים (שיזכו למעשים טובים ולחופות) ואני מאחלת להם עוד המון שנים מאושרות ביחד. ואני מחכה לחופתם של שלושת בניה של תמי – ערן, גיא ואורי!!!

בתי ציפי, ילדתי המוכשרת, בכוחות עצמה השיגה רבות, למדה באוניברסיטה בב"ש וכיום יש לה תואר שני. לאחר  שסיימה את לימודיה באוניברסיטה הצטרפה לחנות קייטרינג שהייתה בבעלותי ברמת השרון. ציפי ניהלה את עסק הקייטרינג, העסק שגשג ופרח מאוד אני גאה מאוד בכישרונות שלה . גם את טקס החתונה שלה ערכתי במו ידי,לפני חתונתה השכרנו אולם בביאליק בר"ג. בישלתי ל 150 אורחים- משפחה וחברים. גם שם האירוח והתפריט היה עשיר.
כיום לציפי יש 2 ילדים – ניב ורוני. כשניב נולד במזל טוב, עבדתי באולמי רות ושם ערכנו את טקס הברית של ניב, בישלתי לכל המוזמנים והיה אירוע מוצלח. ניב היום בן 25, ילד חכם, פיכח
כשציפי גרה בב"ש, נולדה לה רוני, כשהלכתי לבקר אותה בבית החולים לאחר הלידה , סיפרו לי שנולדה לי נכדה יפה כמוני. רוני היום קצינה בצה"ל, ילדה יפה ומוצלחת ואני מחכה בע"ה לחופתה וחופתו של ניב. אני מברכת את ציפי ואת ילדיה ומאחלת להם אושר, שמחה, ובריאות.

בני מוטי, הבן השלישי מבין ילדי, ילד יפה תואר, מוכשר, עם ידי זהב, היה רקדן מעולה בצופים וכל אירוע של הצופים שהייתי מגיעה . מוטי הופיע ורקד בצורה מדהימה ועד היום אני יכולה לראות אותו בדמיוני עד היום רוקד כילד וזה מעלה לכולנו אהבה גדולה אליו. מוטי הכיר את בת זוגתו דאז תמי.

הם החליטו להתחתן בקיבוץ באשדוד. גם לחותנתם הכנתי את כל הקייטרינג בעזרת דוד וצוות עובדים מיומן. הייתי נוסעת יום יום לאשדוד כדי להכין את התבשילים המיוחדים לאירוע. אולם האירועים של החתונה היה מאוד מפואר, הייתה לו גם בריכה, וערמות חציר ועליהן העמדתי מגדל פירות מפואר. ושזרתי סידורי פרחים. מוטי הגיע לחופה עם על אופנוע גדול רכוב עם חברו. כך הוא נכנס לחופה. האירוע היה מוצלח, היו ריקודים והיה שמח מאוד, כל החברים התחילו להשתולל וזרקו אחד את השני לתוך הבריכה. גם את החינה של מוטי אירחתי אצלי בבית והכנתי את הכיבוד והעוגות לאירוע. אני מאחלת למוטי ילדי האהוב אושר, בריאות וזוגיות טובה.

 

בתי יעל,  בת הזקונים, ילדה מוכשרת שהייתה שנים בנוער העובד.

גדלה והכירה את בן זוגה. (אני מספרת בעיקר על נושא חתונות ואירועים במשפחה).
אז עבדתי באולם של הפארק הלאומי על האגם  כבשלנית, אצל מרים הבוסית שלי.
לחינה של יעל, השכרתי את האולם והכנתי את האירוע של יעל במו ידי, האוכל היה מוצלח, היו ריקודים ושירים וכולם היו לבושים בכופתנים.  המשפחה משני הצדדים היום מאושרים ומבסוטים. לאחר מכן, יעל ואבי התחתנו באולמי רנסנס – האירוע הזה פעם ראשונה שלא אני הכנתי את הקייטרינג.
בתם הבכורה נועם נולדה , אני עבדתי ולכן סבתא שרה טיפלה בנועם בזמן שיעל היתה בעבודה.
כשנולדה עמית בתם השנייה , טיפלתי בה כשנולדה עדי, טיפלתי בה מיומה הראשון עד שהלכה לגן. הבנות האלו מוכשרות, מאחלת להן שיהיו בריאות ושאזכה לערוך גם את חופתם.

מלבד העבודות באולמות אירועים, ניהלתי חברת קייטרינג, עשיתי אירועים בחצרות בתים, היה לי צוות עובדים כולל ילדי וחבריהם שעבדו איתי .מתקופה זו נשארו לי הרבה זיכרונות מכל אירוע שעשיתי, כל האירועים היו מוצלחים עם הרבה מחמאות ומתנות שקיבלתי.

 המימונה:

שנים רבות אירחתי מסיבות מימונה בביתי, הכנתי שולחן מפואר שהיה בו מכל טוב, ברכות מימונה, עוגות מתוקים,ריבות, אורחים רבים שהלכו ובאו ונהנו מהטקס והאירוע. מוזיקה מרוקאית , תלבושות מרוקאיות. הייתה שמחה גדולה. הילדים היו מאושרים, הנכדים אוהבים את חגיגות המימונה אצלי עד היום. ואשמח אם מנהג זה ימשיך בע"ה גם אחריי.

חגיגות המימונה  - את המימונה חוגגים עם צאתו של חג הפסח, עורכים את השולחן עם כל הדברים הטובים, שמים את הדג, שהוא ברכה לפרנסה ושמים את הקמח עם הפולים הירוקים וים שזה תפיחה לפרנסה והירוק לאושר ולשמחה. שמים את החמאה ודבש כדי שתהיה שנה מתוקה (כמו שאומרים "שנה הבאה בירושלים") והכי חשוב, מכינים מופלטה ועוברים מאחד לאחד עם ברכה אישית לכל אחד המתאימה לו. יש כאלה שאמרו שברכותיי התקיימו .

זיכרונות מאברהם בן-עלו ז"ל בעלי היקר

זיכרונות מאברהם בן-עלו ז"ל בעלי היקר

אברהם נולד ב – 1922 במרוקו בקזבלנקה. בהיותו נער התגורר אברהם אצל בן דודו יהודה אלמליח . לדוד יהודה לא היו ילדים, ולכן באותה תקופה לקח יהודה את אברהם תחת חסותו. באותם שנים יהודה מצא את בחירת ליבו וממנה הביא ילדים.

בשנת 1949 עלה אברהם לישראל ממרוקו. יחד איתו עלו שני בני דודיו חיים ואליהו אלמליח.בהגעתם לישראל התגוררו בירושלים אצל הדוד אברהם אלמליח בשכונת קטמון.אברהם עבד במפעל טקסטיל לשרוכים לנעליים.

 

 

בסוף שנת 1951 אני ובעלי הכרנו החלטנו להתחתן. בשנת 1952 אני ואברהם התחתנו ועברנו להתגורר שכונת בית ישראל, בירושלים. באותה שנה עזבנו את בית ישראל ועברנו לשכונת ממילה.

בשנת 1953 נולדה תמי הבת הבכורה בבית חולים הדסה בירושלים.

בשנת 1955 אברהם בעלי עבר אחר חיפוש עבודה במפעל בד-גון ונשארתי בירושלים  עם תמי הילדה . חודשיים אחר כך בעלי מצא דירת חדר ללא שירותים ומטבח, היינו צריכים לרדת קומה בשביל שלנו.

לאחותו של בעלי אברהם קראו תמר, בתנו הבכורה  נקראת על שמה . תמר נפטרה בגיל צעיר במרוקו והשאירה אחריה שלושה ילדים קטנים: מרדכי, ניסים ואביבה.

אברהם היה קשור מאוד לילדים של תמר אחותו, ודאג להם . הקשר ההדוק היה עם מרדכי.

כשמרדכי עלה לארץ ממרוקו הוא הכיר בארץ את בחירת ליבו שמחה, הם התחתנו  הם ועברו לגור בגבעתיים בדירת חדר + חצר. בחצר עשינו הרבה מפגשים המשפחתיים יחד עם הילדים .

באותם ימים גם היינו נפגשים אצל דוד אלמליח דיאנמטי בחולון.
\
ב 1958 נולדה ציפורה וכל אהבתו היה למצוא לה שם תנכי.

בהיות בן 70 אברהם נסע בווספה  ומרוב חולשה התהפך ברמזור, וכשהגיע הבית ביקשתי ממנו לעשות בדיקות. בעקבות הבדיקות נסענו לבית חולים ושם נאמר לנו שאברהם סובל ממחלת הסרטן.

התחלנו לעשות טיפולים וכך זה נמשך כחודשיים .כמובן שהיה לנו מאוד קשה אך זה עבר מהר.

ביום שנגמר פסח התחילו חגיגות המימונה, ובעקבות המחלה היינו בטיפול ובאנו הבית ואמרתי לאברהם שאני מוותרת על החגיגות של המימונה. והוא אמר לי תמשיכי לעשות זאת כמו כל שנה וה' יעזור לנו. ישבנו מסביב לשולחן ונתתי לו שיעזור לי לקלף את השקדים. המילים שהוא אמר לי מאוד חיזקו אותי ונתנו לי כוח להמשיך וכך גם ה' באמת עזר לנו לעשות מימונה כמו שצריך.

בערב המימונה הייתה לאברהם הרגשה שזה השנה האחרונה שלו הזמנתי את הילדים וחברות מאיל"ן לנכים בהתנדבות שלי שם . החברות שידעו שזה השנה האחרונה הם עשו הרבה שמח בשבילו . הלבשנו אותו בגלבייה לבנה ותרבוש. אברהם שם שתי אצבעות על הלחי וישב עצוב כי ידע שזה יהיה החג האחרון. יום אחרי המימונה המצב שלו החמיר והמשכנו את הטיפולים בבית החולים. בערב יום העצמאות היה לו כאבים חזקים ושוב נסענו לבית חולים אחרי סידרת בדיקות הרופאים החליטו שכדאי לנו לקחת אותו הבית. חזרנו הבית השכבנו אותו ובתוך כמה שעות אברהם נתן את נשמתו לבורא.

אברהם מאוד אהב את משפחתו ונכדיו. וכשם חיבה קראנו לו ביגו .

ספור מילדות על אפריים אחי

 

 ספור מילדות על אפריים אחי

בהיותי ילדה בת 12 למדתי בבית ספר צרפתי. בדרך כלל בימי ראשון היה חופש. כשאני הייתי בבית אמא שלי, העבידה אותי כמו אשה. היא החליטה ללכת לעשות קניות בשוק אפריים אחי היה תינוק בעריסה ואני שטפתי את הבית כי אמא הזהירה אותי שאוי ואבוי אם הבית לא יהיה שטוף כשהיא תחזור.

אחי אפריים התחיל לבכות בכי הסטרי ולא ידעתי איך להשתיק אותו הוצאתי אותו מהעריסה והחזקתי אותו בידיים שהוא יירגע, אבל היות ולא היה לי ניסיון איך מטפלים בילדים. חיבקתי אותו  והחזקתי אותו מהרגליים ולא מהגב. באותו זמן עמדתי בדיוק ליד הדלי של שטיפת רצפה. אפריים, צנח לי מהידיים, ישר לתוך הדלי כשראשו בתוך הדלי ורגליו למעלה.

נכנסתי ללחץ ולבהלה ולא ידעתי מה לעשות? למזלי השכנה הערבייה שקראו לה עיישה

שמעה צעקותיי, היא באה בריצה הוציאה את הילד מתוך הדלי כמעט חצי מת והתחילה להנשים אותו והצילה אותו. היא לא עזבה אותו והמשיכה להנשים אותו עד שהיא שמעה אותו בוכה , רק אז היא הבינה שהוא בסדר!

היא לקחה אותו הביתה לשמור עליו כדי לראות שהכל בסדר. אני התחלתי לבכות מהפחד ממה שאמא תעשה לי כשהיא תבוא.

אני, אפרים אחי ואשתו אניס ואבנו מאיר אבוקסיס ז"ל

אחי שלמה ואפריים בילדותם

 

 
אני ואפריים אחי

סיפור זה שלי ושל אפריים אחי, מלווה אותי כל החיים, אני מחזירה לו פצויי אהבה גדולה, חבוקים, ונשיקות לכל החיים !!! 

 

 

 

 

ספור סבתי, סבתא עיז'ה באלג'יר

ספור סבתי, סבתא עיז'ה באלג'יר

בהיותי בת 14 שנים הייתה חתונה לבת דודי, ששמה אסתר, בת האח של אמי. אביה, שמו אברהם, היה לו בית כנסת באלג'יר. כשבתו עמדה להתחתן, היה נהוג לפי המנהג שכל הבחורות הצעירות יוצאות מהבית של החתן אל בית הכלה, עם המתנות שהחתן מעניק לכלה. כך זה היה שיצא בגורלי לקחת מגש עוגיות יפהפיות וצעדנו ברחוב עם כופתנים

(לבוש מרוקאי מסורתי המסמל את תרבות העם), מוזהבים ודרבוקות ושירה לחתן ולכלה. שרנו בתהלוכה כל הדרך עד לבית הכלה.

 

אני בגיל צעיר זה הייתי מאד מפותחת כמו בחורה בת 20 שנים.  בעוד אנו צועדים בתהלוכה זו, בדרך מישהו זר שאני לא מכירה, התלהב ממגש העוגיות ושאל האם זה בשבילו ? אני עניתי, בתמימות "אולי" זאת הייתה המילה היחידה שהוצאתי מהפה שלי !

בסוף שבוע בליל שבת הלכתי עם החברות שלי כהרגל של כל שבת לטייל בפארק. באותו זמן כשאני הייתי בפארק עם חברותי, האיש הזר שניגש אלי בתהלוכת החתונה, בא לשכונה בה גרתי, והתחיל להתעניין 

ולשאול עלי שאלות: בת מי אני? בת כמה אני? השכנים אמרו לו שזו הבת של מאיר אבוקסיס הצבעי.

 הוא הגיע לביתי ואבי יצא לקראתו ושאל מה הוא רוצה? האיש הזר  אמר:

"אני באתי לבקש את ידה של הבת שלך!" אבי קיבל הלם "אתה נפלת על הראש?!

רוצה  להתחתן עם ילדה בת 14?!  האיש הזר ענה לאבי "מה? אני חשבתי שהיא בת 20!"  אבי כעס עליו ואמר לו להסתלק מייד ומאז נעלמו עקבותיו.

 אני באותו הזמן טיילתי להנאתי בפארק עם חברותי, ולא ידעתי שהאיש הזר היגיע לביתי ודיבר עם אבי.

 כשחזרתי מהפארק הביתה, הייתי אמורה להביא בדרך מהאופה את החמין לשבת. היינו לוקחים אותו ביום שישי ומשלמים ביום שישי מכיוון שבשבת אסור לשלם. בליל שבת היינו באים לקחת את החמין . הבאתי את החמין והנחתי אותו במטבח. אבי מאיר, הכניס אותי לחדר והחטיף לי מכות עם סרגל  סרגל בו היה משתמש בעבודת  הצבעות שלו.

קבלתי מכות עד שהגוף שלי כאב.

לא ידעתי על מה אני מקבלת מכות? מה קרה? והתחלתי לבכות. הייתי רעבה נורא ישבתי בפינה בוכה ובוכה ואמי רחל באה ובקשה ממני שאבוא לאכול, ואני מתעקשת לא לבוא לאוכול. כשאמא הייתה  יוצאת המחדר, הייתי מבקשת מאלוקים שתבוא עוד הפעם לבקש ממני לבוא לאכול. כך אמא באה ואני מתעקשת לא לאכול! תוך כדי בכי ודמעות ,עצמתי אותם ואני רואה מול העיניים שלי איש זקן עם גלביה לבנה,  זקן ארוך ולבן. הוא לקח את

היד שלי וליטף לי את הראש. קראתי לסבתי אותה מאוד אהבתי, וספרתי לה על האיש הזקן שראיתי. סבתא  הבינה את העניין, וכעסה מאוד על ההורים שלי והשביעה אותם שלא יעזו לתת לי מכות שוב כי סבא מגן עלי!!! וראיתי אותו מול עיני!!

כל הזה האירוע הזה קרה בגלל אותו איש זר שרצה לבקש את ידי מידי אבי, , איש שלא הכרתי ואפילו לא ידעתי על כך. הורי אפילו לא שאלו אותי ולא ביררו איתי אם אני מכירה אותו בכלל.

אמא שלי - רחל אבוקסיס

ספורה של אמא שלי- רחל אבוקסיס ע"ה

 

" ממעברת כפר חסידים עברו הורי לגור ביישוב תל-חנן. הורי גרו בביתם  ממש במרכז תל חנן. בהמשך הייתי כבר נשואה עם ילדים וגרנו ברמת גן. היינו נוהגים להגיע לביקורים, והיפגש בתקופות החגים. הייתי נוסעת לתל חנן להורי יחד עם ילדי. גם שאר אחי ואחיותי נהגו להגיע, למשל לכבוד חג הפסח.  אלו היו מפגשים של החגים, כולם היגיעו עם כל הילדים והנכדים. אני זוכרת, שבכל מפגש שהגעתי עם שתי בנותי תמי וציפי, הדבר הראשון היה געגוע למטבח של אמא,

 הייתי מניחה את המזוודות של הנסיעה  בצד, ומיד הולכת למטבח להרים את המכסים של סירים. המטבח היה מלא ריחות טובים, שאליהם תמיד התגעגעתי. המטבח של אמא היה ממש כמו מוזיאון, צנצנות מכל הצבעים והטעמים, הפלפל החריף, הזיתים וכל הסוגים של החמוצים והריבות. לא ויתרתי על דבר, הייתי צריכה לעבור ולטעום מכל המינים והמטעמים של אימי.

אמא שלי הייתה אשת מצוות, אשה שעוזרת ונותנת מעצמה לכל אחד. אני זוכרת, כשעוד גרתי בבית, שמידי יום שישי , היה בא איש אחד מבוגר, לבוש עם ג'לביה. אמא הייתה מושיבה אותו בשולחן ונותנת  לו ארוחה חמה, ומכינה לו אוכל לקחת איתו לשישי שבת, ועוד תרומה כספית. הוא היה מברך אותה ואת כולנו. ביתה תמיד היה פתוח לכל אחד. זאת הייתה אשה  מיוחדת שלא נולדה עוד כמוה!!

 

אני עוד זוכרת,שהייתי בבית הורי אבא עבד במפעל וולקן והוא היה קם בחמש בבוקר להתפלל ואמא הייתה קמה ביחד איתו כמו שעון מעורר. אבא היה מתפלל ואמא הייתה נכנסת למטבח מכינה לו אוכל לקחת איתו לעבודה בכלים מיוחדים. כאשר עמד ללכת לעבודה, אמא ליוותה אותו עד הדלת ושמה יד על המזוזה וברכה אותו שילך לשלום ויחזור בשלום.

אמא ז"ל, הייתה אשה עם הרבה חכמת חיים, כאשר אבא היה חוזר מעבודתו תכף הושיבה שינוח,  נתנה לו ארוחה חמה, היא לא הוציאה אף מילה על הבעיות שהיו עם הילדים, השכנים,  או מה שעבר עליה במשך היום. היא המתינה עד אחרי שגמר לאכול ונח. רק אחרי זה, סיפרה לו את כל מה שעבר עליה כל היום .

 לצערי אמא שלי סבלה ממחלת הסוכרת וחלתה וקבלה מספר אירועים מוחיים. תקופת מחלתה נמשכה  כארבע שנים, היא הלכה עם מקל הליכה, ואחר כך עם הליכון. עם כל הקשיים , למרות כל זה, היא לא ויתרה על החיים, היא הייתה חזקה מאד, עם כל החולי שלה היא הייתה נוסעת  לבקר קרובי משפחה בכל היישובים בארץ. זאת דוגמא של אשה חזקה שצריך ללמוד ממנה חוזק !

 

זכור לי סיפור על אימי , שנסעה באחת הפעמים לטבריה, לבקר קרובת משפחה שלה,  מבלי להודיע לה שהיא מגיעה. כשהיא הגיעה לא היה אף אחד בבית. הבית היה כן פתוח, לא סגור ( אז השאירו דלתות פתוחות לא חששו מגנבים). אמא שלי  נכנסה לבית, פתחה את המקרר, חיטטה וראתה שאין כלום, אין אוכל מוכן. מיד הוציאה  מצרכים, והתחילה לבשל, כאילו זה היה הבית שלה. ריחות  הבישולים הגיעו גם לדירים, שחשבו שזו בעלת הדירה מבשלת. דפקו בדלת, באו לשאול אותה מה היא מבשלת ? הם ראו שזאת אשה זרה במטבח. הם לא האמינו למראה עיניהם, לא הבינו מה קורה איך אשה זרה. כמובן שהוסבר שאימי היא קרובת משפחה וזו הייתה הפתעה, גם לראות את אמא שהיא קרובת משפחה וגם לאכול מהמטעמים הטובים שלה.
 

באחת הפעמים בתקופת מחלתה של אימי, כשאמא הייתה בביה"ח רמב"ם, נסעתי לבקרה הבאתי איתי את תמונות הנכדים שלי שהיו הנינים שלה. היא כבר לא ראתה טוב אחרי ההתקף האחרון ואנו ידענו שהיא כבר לא תחזור הביתה. כשהבאתי לה את התמונות התחילה לנשק את התמונות וצעקה הנכדים שלי!!! הנכדים שלי !!! ארבע ימים אחרי ביקור זה, שוחררה הביתה.

באותו שבוע חלמתי חלום על אמא שלי שהיא שכבה במיטה של בית החולים, ואמא ירדה מהמיטה עם חצאית שחורה קצרה מאד והיא אומרת לי :"ילדתי, תאריכי לי את המכפלת, החצאית קצרה!

אני אמרתי לה: "אמא, זה הסוף אין מה להאריך עוד בחצאית!"

לפי חלומי ידעתי שאמא לא תחזיק מעמד יותר, ושהיא כבר מילאה את תפקידה בעולם, גידלה שמונה ילדים למופת השאירה אהבה ואחדות ביניהם. אני מאחלת שכל בית ישראל יזכו לאהבה,  אחווה, שלום ורעות כמו שהיא זכתה להשאיר!!!

זה ספורה של אמי רחל אבוקסיס, שיש מה ללמוד ממנה ולהיות חזקה ולהתמודד עם החיים

תהא נפשה צרורה בצרור החיים."

 

זאת דוגמא של אשה חזקה שצריך ללמוד ממנה חוזק !

חג שבועות באלג'יר עם שכננו הערבים

נולדתי בעיר ראבט, עיר הבירה של מרוקו, בבית חולים ל"מטרניטה פרנסז". אז נשים רבות ילדו בבית.

לי היתה הזכות להולד בבית חולים, כי אחותו של אבי היתה מיילדת בבית חולים זה.

הובאתי הביתה, לעריסה מפוארת מקש, מכוסה בבד , כך החלה ילדותי במרוקו.

 

כשהייתי בת שנתיים וחצי עברו הורי לגור , בעיר אורון , בעיר אלג'יר, אלג'ירה. שם עברה עלי ילדותי ונערותי

עד גיל 16, הגיל בו עלינו לארץ ישראל.

 

סיפורים רבים העלתי לבלוג שכתבתי, במסגרת "תכנית הקשר הרב דורי",  בעזרתם של התלמידים היקרים.

אני משתתפת בתכנית כבר יותר מחמש שנים. בכל שנה בבית ספר אחר. בכל שנה מלווים אותי תלמיד

או תלמידה. השנה זכיתי לכבוד מיוחד., התמזל מזלי  ובבית ספר יגאל אלון, בגבעתיים התקיימה התכנית השנה.

 וכך זכיתי לספר את סיפורי לנכדתי עדי.

 

 

הפעם בחרתי לספר סיפור מיוחד על 

מנהג חג השבועות אותו חגגנו באלג'יר ועל יחסי השכנות שלנו.

חג השבועות היה רווי פעילויות שברובן מילאו המים תפקיד מרכזי . סבתא מספרת:

"נהגנו למלא דליים של מים ולשפוך זה על זה, כשלגופנו בגדי ים בלבד, בשבילנו זו היתה חגיגה גדולה.

"כמו כן נהגנו לשטוף את קירות הבית עם מים, כדי שהאווירה של החג תהייה נקייה ומכובדת.

היתה תחושה של נקיון באוויר, שהלבוש בלבן רק העצים אותה. 

אז לא נהגו לאכול עוגות הגבינה. סעודת הבוקר של החג כללה, בין היתר,  קוקוס עם חלב. במרוקאית

קראו לזה "ברקוקש בלחליב". היה זה סוג של קוסקוס גס.

היה מנהג נוסף, נהגנו  לשמור מצות מחג הפסח עד לחג שבועות.  מצות אלו היו עגולות, בעבודת יד,

כמו מצה שמורה. מצות אלו  ששמרנו מחג הפסח, נהגנו לטבול אותם בחלב , זו היתה הארוחה

החלבית. כמו עוגות הגבינה אותה אנו נוהגים לאכול היום. 

 

היה לנו שכנים ערבים, איתם היו לנו קשרים מצויינים. 

לבעל קראו זנאגי, לאשתו קראו עיישה. לא היו להם ילדים. זנאגי עבד כמלח על האניה ונעדר

ימים רבים. זנאגי, נהג לפני כל נסיעה לבקש מאמא שלי שתשמור על אשתו עיישה. 

בחג שבועות, הוא ביקש מאמא שלי שתבוא עם כל המשפחה לחגוג איתם יחד ותביא עמה את

הכלים "הכשרים" . אני זוכרת מצויין את חג השבועות בביתם של שכננו הערבים.  זנאגי הכיר את מנ 

סיפוריו ם נוספים של לבנההגי החג כמו יהודי טוב. הוא חגג איתנו, ואני זוכרת כיצד, זרק אותי לגיגית

המים. כמו שאנחנו נהגנו לעשות.

כשעלינו לארץ, אשתו עיישה בכתה בכי מרורים. היה לה קשה להפרד מאיתנו. היא בקשה מאמא

שלי "קחו אותי אתכם במזוודה לישראל ".

 מאחלת שיהיה שלום בארץ, והלוואי ויהיו יחסי שכנות טובה , כמו שהיה לנו עם שכננו זנאגי ועיישה !"

 סיפורים נוספים שלי בבלוג של לבנה

חג פסח 2013

חג פסח , ליל הסדר , כל המשפחה חגגה אצלי בבית בליל הסדר
מוטי, תמי ופיטר עם שלושת הנכדים ערן גיא ואורי, ציפי עם שני הנכדים ניב ורוני, יעל ואבי עם שלושת הנכדות נועם , עמית ועדי ומשפחתו של אבי חתני.
את החג שני , בין ההכנות למימונה, ביליתי עם נכדי במשחק כדורגל בגינה בגני תקווה